יום חמישי, 26 בפברואר 2015

מאמרי הרב



"למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך"אחי ואחיותיי בית ישראל, בימים אלו, אנו עומדים בפני מערכה לא פשוטה, ונדרשתי אף אני, לומר דברי בעניין נשגב זה, הפוקד את שערי נפשנו.טרם אשא את דברי, אבקש לומר, שאיני מדבר חס ושלום רק למי שקרוי בפי ההמון דתי ואו למי שקרוי חילוני, למי שקרוי עשיר, או עני, לתושב הצפון או לתושב הדרום, למשכיל או לנבער מדעת.אני מדבר אל כל מי שאוזן בנפשו, ואינו מסוגל עוד להסכים למתרחש בליבו, לנפסדות שאינה יודעת גבול, לזו המקבעת את הנפש לחוסר...

הכנה נפשית לפורים



הכנה נפשית לפורים בפנימיות


193

purim-sameah

שלום חברים יקרים

 כידוע, כל דבר חשוב בחיים מצריך הכנה, ולימוד מקדים. ריכזנו כאן עבורכם שעורים ותכנים הקשורים לפורים.
כמיטב המסורת של אתר "הסולם" אנו מגישים לכם חומרים שעוסקים בפנימיות הדברים, ברובד העמוק יותר, ולא רק דברים חיצוניים. מקווים שתפיקו את המיטב.
פורים מייצג מעין גמר תיקון, ועל כן דורש הכנה פנימית עמוקה בהתאם, אנו מקווים שהשיעורים יהיו לכם לעזר רב.
בברכת חג שמח, בית מדרש הסולם.
 *
שיעורים נבחרים על פורים:
*
הצד שנלחם בהמן נקרא מרדכי, שזה מלשון "מירא דכיא" (אור זך), בחינת האור של לאה, אור של הסתרה שנקרא "עלמא דאתכסיא", עולם מכוסה של השפעה טהורה. מרדכי הוא איש ימיני, כל כולו השפעה.
המן לא יכול נגד ההשפעה של מרדכי, המלחמה של מרדכי בהמן היא מאוד פשוטה, הוא הולך בעקשנות עם האמת ולא מוכן להתפשר, ולמרות שכולם משתחווים לרצון הזה, הנקרא המן, המייצג את התפיסה: "תעשה מה שטוב לך בחיים", מרדכי "לא יכרע ולא ישתחווה".
מרדכי יושב בשער המלך ולא בביתו והוא שומע שביגתן ותרש רוצים להרעיל את המלך. צד המלך זוכר את זה, כלומר, יש רשימה (זיכרון) באדם שצריך לצאת מהאנוכיות והגאווה אך אותה רשימה לא ערנית. הרשימה הערנית היא דווקא של המן. צד המלך זוכר את זה לאדם כשהוא נלחם נגד מה שרוצה להרעיל לו את תפיסת המלך, שאלו הגאווה והאנוכיות.
"אחר הדברים האלה גידל המלך את המן", המלך מגדיל את המן לאחר שמרדכי, שהוא צד ההשפעה, מתגבר על האנוכיות והגאווה, אז צריך המלך להגדיל את המן שזה יצר הרע, וזאת כדי שיהיו כלים גדולים יותר.
מרדכי שומר על צד האמונה בצורה מלאה, הוא איש ימיני שלא מוכן להתכופף לשום דבר, שזה בחינת קריאת שמע שבאדם.
אל לנו לחשוב שלא צריך להשתמש ברצון לקבל. התיקון הוא לא רק צד של השכל והנשמה, אלא התיקון הוא גם של צד הגוף, לא הגשמי, אלא של הרצון לקבל.
במגילה מראים לנו שאפשר להתגבר גם על ושתי וגם על המן, ואם עושים את התיקון האמיתי בדרך של מרדכי והדסה אפשר להגיע לגמר התיקון, שזה נקרא פורים, ולכן צריכה להיות שמחה גדולה. למרות שאדר זה מלשון "אדרת שיער", שזה מלשון רצונו הסוער של עשיו, צריכים אנו להיות בשמחה. צריכים ללמוד איך לנצל את סערת הנפש להרבות בשמחה. אם יש סערת נפש ואתה רק נרגן ומפריד אלוף, אתה מתרחק מהבורא ואתה רוצה להיות אחשוורוש ולא המלך, לכן מי שיש לו סערת נפש יכול להתגלות במלוא כיעורו, ומצד שני יכול להוליד ע"י עבודה אמיתית של "מירא דכיא", של אור זך, של איש ימיני ושל מידת ההשפעה, שמחה גדולה. לכן "משנכנס אדר מרבים בשמחה!".
הרב אדם סיני
מגילת אסתר בפנימיות:
מגילת אסתר מתארת את ההתרחשות הנפשית של האדם כדי להגיע למציאות של פורים. פורים - מלשון פריה שזה כנגד אפרים, אור של הולדה, מוחין דגדלות (כמו שחנוכה זה כנגד מנשה מלשון שמונה).
בכל אחד מסיפורי המקרא והאגדות יש דרך שבה חז"ל רוצים להעביר לנו את הנקודה הפנימית שאותה צריך לפעול.
כתוב במגילה שהמלך אחשוורוש מולך מהודו ועד כוש, הודו זה מלשון הודיה, קו ימין. כוש זה מלשון חשכות, קו שמאל. דהיינו, לצד המלך יש שני צדדים, כך גם במלך שבאדם יש שני צדדים: יש צד שהוא מלך זקן וכסיל, תפיסת הבורא מצד יצר הרע, ויש צד של תפיסה שתופסים שהבורא הוא מלך מלכי המלכים.
היכן שכתוב "המלך" במגילה הכוונה למלך מלכי המלכים, והיכן שכתוב "המלך אחשוורוש" הכוונה למלך מלכי המלכים אך בתפיסה המעוותת מצד האדם. המלך מולך מהודו, שהיא הטבה (בינה) ועד כוש (שחרות) שזאת המלכות, כל מסגרת הרצון של האדם.
תפיסת המלך בהתחלה היא, שיש החלטה שהמלך צריך לתת שתייה כדת אין אונס, כלומר, להנות מהחיים כמה שרוצים. לכן אשתו היא ושתי מלשון "ושת", שזה הכלי שבו מקבלים את האוכל לקיבה, שהוא הכלי קיבול של האדם. הבחינה הזאת של ושתי מציינת את הרצון לקבל שבאדם. אותו צד של האדם שתופס את המלך באופן של אחשוורוש, שצריך להנות מהחיים, מבקש שושתי תבוא להראות את יופיה, כלומר, להראות שהרצון לקבל הוא דבר טוב. עפ"י דברי חז"ל גדלו לה קרן וזנב, בחינות אלו מראות שהרצון הזה הוא רצון בהמי ורואים שכולה מעוותת וכל מה שהיא רוצה זה לקבל לעצמה. ושתי מקבלת צרעת, כלומר, צרעת מלשון "מוציא שם רע", שמוציא שם רע על הבורא (מצורע). האדם צריך לראות מה הוא עושה עם סוג הרצון הזה הנקרא ושתי. אחשורוש מבין שצריך להרוג את ושתי והוא צריך לחפש נערה בתולה, כלומר, רצון כזה שעוד לא הכרתי עד היום. רצון כזה שאולי יהיה מתוקן ודרך הרצון הזה, הביטוי של המלך יהיה אמיתי. כשאדם מדבר לשון הרע על הבורא, הוא מחפש רצון אחר.
מחפשים בכל המדינות, שהן הדינים (מדינה מלשון דין), ולבסוף מביאים את הדסה, מלשון הדס, שהיא בחינת הרצון להשפיע שמחזה ולמעלה. הרצון הזה נקרא "הדס", כמו שראינו בארבעת המינים שהדס רומז לג' אבות, צד של השפעה. אחשוורוש מוצא את הדסה והיא בהמשך הופכת להיות אסתר שהיא המלכות, שבהתחלה היא מוסתרת ורק בחינת ההשפעה מגולה בה.
מרדכי זה צד יעקב שנלחם בעשיו (המן מזרע עמלק מזרע עשיו) והדסה היא זו שמחליפה את ושתי אך עוד לא באה לידי גילוי.
בשלב זה על האדם לגלות אמונה אמיתית ולהילחם נגד הצד של המן, שהוא מצוי בכל אדם ואדם. המן רוצה לגרום לאדם לא לעבוד את העבודה האמיתית בחייו.
המן אומר למלך אחשורוש: "ישנו עם אחד", אומר האר"י הקדוש: "ישנו", פירושו, ישן ו', ישן האלוק' של העם הזה (האות ו' מייצגת את הקב"ה), כלומר, העם הזה רוצה לבוא לארץ ישראל ולבנות את בית המקדש וחייבים להילחם
בו, כלומר, בצד היהודי שרוצה לעבוד את הבורא.


שיעורים למתקדמים:



p2
p1
purim-sameah1 (1)

ספר החגים - הרב אדם סיני

ספר החגים - מאת הרב אדם סיני

כל הזמנה מזרזת את סיום כתיבת הספר!!! היו שותפים בזכות! 

לחץ כאן להרשמה מוקדמת


1
3

סיפורי חסידים בפנימיות

סיפורי חסידים בפנימיות

החסידות מאז ומעולם לא היוותה שיטה של הליכה בתלם או כניעה אל המוסכמה, אבל גם בין ענפיה הגבוהים מצוי גזע עליון, מופרד ומובדל בקדושתו הפורצת ומנתצת הגדרות, מלאת תביעות דקות מנפשו של אדם. גם כיום, כמאה שנים לאחר הסתלקותו, רבי מנחם מענדל מקוצק נותר כחידה סתומה, ואין לנו, אלא להתבונן במעשיו, אימרותיו והסיפורים, שהותירו לנו תלמידיו. כל אלה מחדדים את ההכרה בדבר גדולתו של האיש, העומד בפני עצמו בזרם החסידי, שונה הוא מהכל, ורחוק הוא מכולם בתפיסתו הבלתי מתפשרת. בואו יחדיו ננסה לחדור אל מעמקי ליבו של הקוצקער דרך הסיפורים הרבים, שנקשרו בו ובתלמידיו.

מנדל רוצה להיות טוב

כשגמר מנדל בלבו לעזוב את 'החוזה' ונסע עם אחד מחבריו לפשיסחה כדי להסתפח אל תלמידו של 'החוזה', 'היהודי הקדוש', חלה בדרך. כשבא לפשיסחה מוכרח היה לשכב. חברו רץ אל 'היהודי' וביקש ממנו לזכור את מנדל בתפילתו. "האם יצאתם מלובלין", שאל 'היהודי', בלי נטילת רשות מאת הרבי? "כשהשיב הן, הלך עמו אל האכסניה. "קבל עליך", אמר אל מנדל, "לשוב ללובלין כשתבריא ולבקש רשות". מנדל הניע בראשו לאות מיאון.
"מעודי לא נתחרטתי על אמת", אמר. 'היהודי' התבונן בו זמן רב. "אם תקיף אתה כ"כ בדעתך",אמר, "תבריא גם בלעדי זה". וכך היה.
כשבא אליו מנדל לאחר שהבריא, אמר 'היהודי': "טוב לגבר כי יישא עול בנעוריו". אז נכנס בכל איבריו לעבודת השם.
פעם אחת שאל 'החוזה' את 'היהודי', אם יש לו בחורים טובים. "מנדל", השיב, "רוצה להיות טוב". כעבור שנים רבות, בימי זקנותו, סיפר רבי מנדל מקוצק את השאלה ואת התשובה. "אז", הוסיף על כך, "עדיין לא רציתי, אבל למן הרגע, שאמר זאת 'היהודי הקדוש', רוצה ורוצה אני".
וכן מספרים, שלאחר פטירת 'היהודי' היה רבי מנדל דואג מי יהיה מורו. נראה לו 'היהודי' בחלום וביקש לנחמו: הריהו מוכן להיות לו מורה גם מכאן ולהבא. "איני רוצה במורה מן העולם הבא", השיב.

 /

הוא סיפר מה שצריך ואני שמעתי מה שהייתי צריך לשמוע

בשעה שרבי מנדל כבר היה הרבי מקוצק המפורסם בעולם,חזר ובא לעיר מולדתו. שם הלך להקביל פני מלמד הדרדקי, שלימד אותו אלף בית ואחר כך את חמישה חומשי תורה, אבל נמנע מללכת אל המלמד שלמד אצלו אחר כך. כשנזדמן עמו שאל אותו המלמד, אם הוא מתכחש בו. השיב: "אתה לימדתני דברים, שאפשר להשיב עליהם, כי פירוש זה אומר כך ופירוש זה אומר כך. ואילו הוא לימדני תורת אמת, שאין להשיב עליה כלום, וכך נשארה אצלי. לכן ראיתי חובה לעצמי לילך ולהקביל את פניו".
רבי מנדל סיפר לחסידיו כיצד נעשה חסיד ? נעשיתי חסיד, מפני שבעיר מולדתי היה איש זקן, שסיפר מעשיות על צדיקים. הוא סיפר מה שידע, ואני שמעתי מה שהייתי צריך.

/

הגיהנום הקדוש

הרב הקדוש רבי בונים מפשיסחא ז"ל אמר פעם לתלמידו הרב הקדוש רבי מנחם מנדל מקוצק ז"ל:
- אם בעולם העליון יצוו עלי לילך לגיהינום, מה אעשה?
שתק הקוצקי ולא השיב מאומה. שהה רבי בונים רגעים אחדים, ואמר:
- אצווה אז שיביאו אלי גם את הרבי מלובלין ("החוזה") ואת "היהודי" הקדוש, כדין הגמרא: "תלמיד שגלה מגלין רבו עמו".
אמר לו רבי מנחם מנדל:
- לכבוד הרבי אין בזה נפקא מינה, אבל לי יביא הדבר תועלת...

 /