קבלה מעשית מיסטיקה יהודית קבלה לרפואה: מרץ 2015

יום שבת, 28 במרץ 2015

ספרים שלמים עם ביאורי הרב | קורסים קבלה למתחלים

הקדמה לספר הזוהר:

רבי שמעון בר יוחאי

רבי שמעון בר יוחאי (או בן יוֹחַי, מכונה בקיצור רשב"י) היה תנא בן הדור הרביעי ותלמידו של רבי עקיבא. רבי שמעון היה חותנו של רבי פינחס בן יאיר (זאת לפי התלמוד; לפי ספר הזוהר היה חתנו). בין תלמידיו החשובים נמנה רבי יהודה הנשיא, עורך המשנה. במשנה מכונה לרוב "רבי שמעון" בלי ציון שם אביו. בחיבור התנאי ספרי המימרות הסתמיות מיוחסות לרבי שמעון ולבית מדרשו‏

צעירותו נמנה רשב"י עם החכמים שהתקבצו ב'כרם ביבנה'. שאלתו של רשב"י את רבי יהושע ואת רבן גמליאל לגבי מעמדה של תפילת ערבית כתפילת רשות או חובה, הייתה הטריגר שהוביל לסערה גדולה במהלכה הודח באופן זמני רבן גמליאל מנשיאותו, בעקבות יחסו כלפי רבי יהושע, והוחלף ברבי אלעזר בן עזריה‏. רשב"י למד תורה מפי רבי עקיבא, בתחילה בבני ברק במשך שלוש עשרה שנה, יחד עם רבי חנניה בן חכינאי‏‏‏ ולאחר מכן אף בבית האסורים, קודם שהוצא רבי עקיבא להורג.‏‏‏

רבי שמעון נמנה עם החוגים שהתנגדו בצורה עזה לשלטון הרומאים בארץ ישראל והטיפו נגד השלמה עם השלטון הזר לאחר מרד בר כוכבא, בשל גזירות אדריאנוס ורציחתו של רבי עקיבא (שהיה גם רבו של בר כוכבא בעת המרד).
על פי המסופר בתלמוד הבבלי‏ בשעה שישבו יחד רבי יהודה, רבי יוסי, רבי שמעון בר יוחאי, ויהודה בן גרים, דנו במעשי הרומאים ובפיתוח הארץ על ידיהם ואמרו:
פתח ר' יהודה ואמר כמה נאים מעשיהן של אומה זו תקנו שווקים תקנו גשרים תקנו מרחצאות, ר' יוסי שתק. נענה רשב"י ואמר כל מה שתיקנו לא תיקנו אלא לצורך עצמם- תיקנו שווקים להושיב בהן זונות, מרחצאות לעדן בהן עצמן, גשרים ליטול מהן מכס.
יהודה בן גרים, סיפר על דבריו וכך הם נודעו למלכות. בעקבות זאת נדון ר' שמעון למיתה על ידי השלטון הרומאי, ונאלץ לרדת למחתרת. רשב"י ובנו אלעזר התחבאו 12 שנים במערה בפקיעין וניזונו מעץ חרוב וממעין מים שנבראו להם בדרך נס. כל אותן 12 שנה היו שניהם לומדים תורה כאשר כל גופם מכוסה חול עד צווארם, ורק בזמן התפילה יצאו מהחול והתלבשו. לאחר 12 שנה הגיע אליהו הנביא למערה והודיע לרשב"י כי קיסר רומא מת ובטלו גזרותיו. אז יצאו רשב"י ואלעזר בנו ממקום מחבואם, אך כשראה רשב"י בעולם אנשים מתבטלים מתלמוד תורה ועוסקים בחרישה וזריעה נתן בהם עיניו ונשרפו. יצאה בת קול מן השמים ואמרה "להחריב עולמי יצאתם? חזרו למערתכם!". חזרו רשב"י ואלעזר בנו למערה לעוד 12 חודשים, שבסופם יצאו מהמערה ופגשו אדם המביא לכבוד שבת שני הדסים, וכך ראו כמה חביבין מצוות על ישראל ונתקררה דעתם.
ביציאתו מהמערה התיר רבי שמעון מקומות מסוימים בטבריה שהיו בספק טומאת מת.
רשב"י לא צורף לסנהדרין שבאושא, ככל הנראה בשל הסיכון הפוליטי. בתלמוד מסופר כי יצא עם משלחת של חכמי ישראל לרומא, ובהשתדלותו שם בוטל האיסור על שמירת השבת והמילה, לאחר שהוציא דיבוק מבת הקיסר‏[7]. הקיסר שמדובר בו כנראה היה מרקוס אורליוס שהיה נאור והגון, אם כי לפי הידיעות המעטות שנשתמרו מתקופת שלטונו היו יחסיו עם היהודים עוינים ביותר.

לוך אחר המחשבה
שיטתו של רבי שמעון בר יוחאי מתבססת על מחשבות האדם ("הלוך אחר המחשבה"), או פנימיות הדבר (היפך החיצוניות, הנראית לעין). לכן הוא פוטר הן בדיני שבת, הן בדיני נזיקין, והן בקרבנות[דרושה הבהרה] את מי שאינו מתכוון ודן לכף חובה את השלטונות הרומיים מאחר שגם 'מעשיהם הנאים' נעשו מתוך כוונה פסולה[דרוש מקור]. הוא החשיב את המחשבה והפנימיות כדבר העיקרי בחיי האדם, ורבות מדעותיו, פסיקותיו והוראותיו קשורות עם דרך זו[דרוש מקור].
גדול תלמוד תורה
בניגוד לדרכו של רבי ישמעאל, פעל רבי שמעון להנהגת לימוד תורה אינטנסיבי, והמליץ על זניחת הפרנסה. דוגמה לוויכוח בין רבי ישמעאל לבין רבי שמעון בנושא תורה ועבודה אפשר למצוא במסכת ברכות:
"לא ימוש ספר התורה הזה מפיך", יכול דברים ככתבן? ת"ל ואספת דגנך. הנהג בהן מנהג דרך ארץ, דברי ר' ישמעאל. ר"ש בן יוחאי אומר אפשר אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה, ודש בשעת דישה וזורה בשעת הרוח, תורה מה תהא עליה?
– מסכת ברכות ל"ה ע"ב
לעומת זאת, להמון העם הורה לחבב את המלאכה אפילו אם היא בזויה: "גדולה מלאכה שמכבדת את בעליה"‏[8]. בלימוד התורה גרס פשטות, בהירות, היגיון וחיפוש אחר טעמיהן המעשיים של המצוות והתקנות הישנות.
רבי שמעון מוזכר פעמים רבות במשנה ובגמרא בנושאים הלכתיים.
טעמא דקרא
שיטתו של רבי שמעון בהלכה הייתה לדרוש 'טעמא דקרא' (בארמית: טעם המקרא), כלומר לשער את טעמי המצוות ולפעול על סמך המסקנות ההלכתיות העולות מהן גם כשאין להן סמך בכתובים‏[9]. זאת בניגוד לגישה הרואה במצוות התורה גזרות הכתוב ומתייחסת לטעמי המצוות רק כשהם מפורשים בכתוב או משתמעים מקריאה סבירה שלו‏[10]. גישתו זו של רשב"י לא התקבלה להלכה. לשיטת רשב"י, כשטעמי המצוות מפורשים בתורה, הם אינם נדרשים לפירוש אותה מצווה אלא יש ללמוד מהם איסור עצמאי ואת המצווה כולה במנותק מהטעם‏
הלכות שבת
רשב"י התיר מקרים שונים של מוקצה, התיר 'דבר שאינו מתכוון' ו'מלאכה שאינה צריכה לגופה'. בכל שלושת הדברים, שהם יסודות בהלכות שבת, הלכה כמותו, ולא כרבי יהודה, שחלק עליו בנושאים אלו.
בין אדם לחברו
כאחד מתלמידיו המובהקים של רבי עקיבא (שטבע את האימרה "'ואהבת לרעך כמוך' - זהו כלל גדול בתורה"), גם במשנתו של רשב"י ישנה חשיבות רבה למידותיו של האדם ולמצוות שבין אדם לחברו. לדוגמה:
נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים
– בבא מציעא, נט ע"א
מנין שאין מרצין לו לאדם בשעת כעסו שנאמר פני ילכו והנחותי לך
– ברכות, ז
גדול אונאת דברים מאונאת ממון שזה נאמר בו ויראת מאלהיך וזה לא נאמר בו ויראת מאלהיך
– בבא מציעא, נח ב
עם ישראל
סיכת שמן ורד בשבת (שהינו שמן יקר המיועד בעיקרו לרפואה, ומיעוט מבוטל (בני מלכים) משתמשים בו לסיכה רגילה) נאסרה בשבת, היות שהדבר נראה כרפואה בשבת, שנאסרה במקום שאין בו פיקוח נפש, בעקבות השימוש הרגיל של שמן זה לרפואה. ר' שמעון התיר את הדבר, בנימוק שכל ישראל בני מלכים הם, ועל כן יש להתייחס אל השמן כשמן המיועד גם לסיכה, ולא כשמן המיועד לרפואה בלבד. דעתו זו של ר' שמעון בסוגיה זו לא נתקבלה להלכה.
דמותו

מיתוס הרשב"י הגלילי, ממנו נגזרת דמותו הקבלית, החל בתקופה הרומית המאוחרת, והתפתח מאז. מיתוס זה היה היסוד לדמותו של הרשב"י בספר הזהר. דמותו הייתה של מייסד ובורא.
חכמי דורו ראו בו "מלומד בניסים", ושלחו אותו למשימות קשות למען עם ישראל‏[13]. בין השאר סופר עליו שבימיו לא נראתה הקשת כלל, כביטוי לכך שהוא הגן על דורו מסכנת מבול.
יוחסו לו החיבורים האפוקליפטיים "נסתרות דרבי שמעון בר יוחאי" ו"תפילת רשב"י", חזונות גאולה שנהוג לייחסם לתקופה הערבית הקדומה ולתקופת מסע הצלב השלישי (1191) ונפילת עכו בשנת 1291.
ספר הזוהר, הספר המרכזי של תורת הקבלה, שפורסם לעיני כל בשלהי המאה ה-13, יוחס פעמים רבות לרשב"י. בזוהר, מוצג ר' שמעון כראש חבורה של חכמים העוסקת בתורת הנסתר, ורוב הדרשות בספר מובאות בשמו ובשם תלמידיו. לאורך הספר פזורים תיאורים של אירועים שונים בחייו, בהם סיפור בריחתו מן הרומאים והסתתרותו במערה (המופיע גם בתלמוד), וכן תיאור פטירתו מן העולם המפורט בהרחבה באדרא זוטא. במשך השנים, נחלקו הדעות (הן בקרב הרבנים והן בקרב החוקרים), לגבי זהותו של המחבר. אמנם כיום, מקובל כמעט על כל החוקרים שייחוס כתיבת הספר לרשב"י עצמו, הוא שגוי, אך אין במסקנות אלו כדי לנתק בין דמותו של רשב"י לבין ספר הזוהר, שהוא על כל פנים, גיבורו הספרותי.
יום ל"ג בעומר התקבל במסורת כיום פטירתו של רשב"י- המכונה בזוהר- יום ההילולא של רשב"י, ובו נוהגים ההמונים לפקוד את קברו אשר במירון. גם מנהג הדלקת המדורות בל"ג בעומר נקשר לדמותו של רשב"י ולתיאור פטירתו כפי המופיע בזוהר (באדרא זוטא).
על רבי שמעון בר יוחאי נתחבר הפיוט "בר יוחאי נמשחת אשריך" על ידי שמעון לביא, שהיה ממגורשי ספרד ואשר התיישב בטריפולי בלוב והפך למנהיגם של יהודי לוב. פיוט זה מושר בקרב העולים לציונו במשך כל ימות השנה ובפרט בל"ג בעומר, והוא מקובל הן בכל העדות והפלגים. יש מעדות המזרח הנוהגים לזמרו בכל ליל שבת. כמו כן, רבי יוסף חיים מבגדד ה"בן איש חי" חיבר את הפיוט "ואמרתם כה לחי, רבי שמעון בר יוחאי", והוא נהוג בעיקר אצל החסידים.
החוקר אלחנן ריינר העלה את הסברה כי דמותו של הרשב"י היא גלגול של דמותו של יהושע בן נון בגליל באלף הראשון לספירה. ריינר הצביע על כך ששתי הדמויות הן אבות מייסדים אגדיים ומחוללי נסים, לשתיהן קשר לרעידת אדמה (על הרשב"י נאמר "זה האיש מרעיש הארץ מרגיז ממלכות" באידרא זוטא), שתיהן קשורות בהר מירון כאתר פולחן ובתאריך י"ח באייר, הוא ל"ג בעומר, כמועד המיוחס לפטירתן.‏

בסיפור פטירתו של רבי אלעזר ברבי שמעון, בנו של רשב"י, מתואר כיצד העבירו אותו בני בירי ממקום פטירתו בעכברא, למערה שבה נקבר אביו, במהלך ערב יום כיפור‏, דבר המראה כי מקום קבורת רשב"י הוא באזור הר מירון. בפסיקתא דרב כהנא מובא מעשה דומה, כאשר שם הנוסח הוא כי בני מירון הוליכו את גופתו של רבי אלעזר ברבי שמעון מגוש חלב‏
קברו של רשב"י נמצא בהר מירון, מדרום למושב מירון של ימינו. אתר הקבר משך אליו את מקובלי צפת במאה ה-16. העלייה המרכזית לרגל קרויה הילולא דרבי שמעון בר יוחאי על קברו בל"ג בעומר, יום פטירתו על פי המסורת, בו פוקדים את הציון מאות אלפים מכל רחבי העולם. נהוג להביא ילדים בני שלוש למירון ולספר אותם שם את התספורת הראשונה בחייהם בטקס המכונה חאלקה, כיון שרבי חיים ויטאל, תלמידו של האר"י, סיפר כי רבו עשה כן לבנו.
הילולת הרשב"י הביאה לאימוץ המנהג, בגרסאות שונות, שישראל ובגולה. דמותו של הרשב"י בל"ג בעומר קשורה גם כדמות קבלית‏ וגם כצדיק שמגן, מרפא ומברך ביום זה. דמותו כצדיק שפורש חסות בל"ג בעומר, היוותה השראה לעליות לקבר ולהדלקות לזכר צדיקים רבים אחרים בישראל ובגולה.‏

על שמו היישוב בר יוחאי הסמוך למירון.

רבי שמעון בר יוחאי היה תנא בדור השני לאחר חורבן בית המקדש. הוא ידוע בראשי התיב

ות של שמו רשב"י, ובל"ג בעומר, יום פטירתו, מאות אלפים נוהרים למקום מנוחתו במירון כדי לשמוח בשמחת רבי שמעון.

חיים בצל רדיפות

במשך שלוש עשרה שנה למד רבי שמעון בישיבתו של רבי עקיבא שאף הסמיך אותו לרבנות. רבי עקיבא אמר לו פעם "דייך שאני ובוראך מכירים כוחך!"

הקשר ההדוק בין התלמיד לרבו נמשך גם לאחר שרבי שמעון היגר לעיר אחרת.

הימים היו ימים קשים ליהדות. הרומאים ששלטו בארץ ישראל רדפו אחר יהודים שקיימו את התורה והמצוות. הייתה זו תקופת "עשרת הרוגי המלכות" הידועה לשימצה בתולדות עם ישראל, במהלכה נהרגו עשרת גדולי הדור, הרבנים והמנהיגים החשובים ביותר באותה תקופה. גם רבי עקיבא "זכה" לגורל דומה כשהוא נעצר בבית הכלא ולבסוף הוצא להורג בעינויים אכזריים.

למרות הסיכון המוחשי לחייו שהיה כרוך בכך עשה רבי שמעון את דרכו אל בית הכלא כדי ללמוד תורה מפיו של רבו המובהק. במהלך ביקור זה אמר לו רבי עקיבא את המשפט המפורסם "יותר ממה שהעגל רוצה לינק פרה רוצה להניק" שמשמעותו שברצונו של רבי עקיבא ללמד תורה לתלמידיו אף יותר ממה שתלמידיו חפצים בכך.

גזר דין מוות – ושנים במערת מסתור

לאחר פטירתו של רבי עקיבא הגזירות הוקלו מעט. רבי יהודה בן אבא הסמיך אותו שוב לרבנות וחיי היהדות שוב פרחו בארץ הקודש.

אך התקופה השלווה בחייו של רבי שמעון לא ארכה זמן רב.

באחד הימים, במפגש בין כמה רבנים התבטא רבי שמעון בחריפות נגד הרומאים ששלטו בארץ. אדם אחד שנכח במקום העביר את תוכן דבריו לשלטונות והם ביקשו להוציא אותו להורג כעונש על דבריו.

כשהדברים הגיעו לאוזניו של רבי שמעון הוא הסתתר יחד עם רבי אלעזר בנו בבית המדרש, לשם הייתה אשתו מגיעה מדי יום עם מזון עבור בעלה ובנה. כשהחיפושים התהדקו והסכנה לשלומם גברה הם מצאו מקלט במערה בגליל. באופן ניסי צמח בפתח המערה עץ חרוב ומעיין מים חיים החל לפכות ליד המערה. מחרובים ומים אלו ניזונו רבי שמעון ובנו במשך כל שהותם במערה – 13 שנים.

הם ניצלו שנים אלו ללימוד בתורת הבורא, יומם ולילה הם התבוננו בסודות א-ל ובבריאה האלוקית של העולם. רק כאשר אליהו הנביא בא לבשר להם שהקיסר הרומאי מת והגזירה בטלה, יצאו רבי שמעון ובנו מן המערה.

היציאה מן המערה

לאחר שיצא מן המערה התפרסם רבי שמעון עוד יותר כאיש אלוקים ותנא גדול. לפי הוראות הרופאים הם נסעו להתרפא בחמי טבריה, לאחר שגופם הצטמק בתקופה שהסתתרו במערה. מי המעיינות אכן ריפאו את גופם, וכאות תודה הם תרמו לעיר תרומה חשובה: עד אותם הימים העיר הייתה נחשבת 'בחזקת טומאה' כי נבנתה על בית קברות. אולם רבי שמעון ובנו ביררו וקבעו איזה חלק טמא, ושאר חלקי העיר הפכו טהורים והותרו לכניסה לכוהנים.

מרד פרץ בבבל נגד השלטון הרומאי. המרד נמשך ארבע שנים ורבים מהיהודים בארץ ישראל הצטרפו למרד. כשרומאים דיכאו את המרד בסופו של דבר, הם הגבירו את רדיפותיהם נגד היהודים.

רבי שמעון בן יוחאי נבחר לעמוד בראש משלחת שנשלחה אל הקיסר כדי לבקש ממנו להקל את הגזירות. באורח פלא, המשלחת הצליחה בתפקידה באופן יוצא מן הכלל.

פתגמים

הנה כמה אמרות ופתגמים של רשב"י:

"שלושה שאכלו על שולחן אחד ולא אמרו עליו דברי תורה, כאילו אכלו מזבחי מתים" כלומר, כאילו אכלו מן הקורבנות שעובדי האלילים היו מקריבים לאלילים המתים (אבות פרק ג).

"גדול הוא כיבוד אב ואם שהעדיפו הקב"ה יותר מכבודו" (תלמוד ירושלמי, קידושין א, ז).

"מתחילה אמרתי שאילו הייתי בעת מתן תורה הייתי מבקש מבורא העולם שיברא שני פיות לאדם: בפה אחד ילמד, ובפה השני יעסוק בצרכיו החומריים. כעת אני חוזר בי שכן אנשים מנצלים את הפה האחד שנתן להם בורא העולם לאמירת לשון הרע, ועל אחת כמה וכמה בשני פיות!" (על פי תלמוד ירושלמי, שבת א, ב).

"חמורה אונאת דברים מאונאת ממון" – פגיעה באדם אחר באמצעות דיבור חמורה אף יותר מפגיעה בממונו (בבא מציעא).

"גדולה מלאכה שמכבדת את בעליה" (נדרים מט, ב).

כשיצא מהמערה פגשו רבי שמעון ובנו בזקן שרץ בערב שבת ובידיו שני הדסים. שאל אותו רבי שמעון: הדסים אלו למה? השיב להם האיש – לכבוד שבת. שאל רבי שמעון: ומדוע לא תסתפק באחד? השיב לו הזקן: אחד כנגד הדיבור האלוקי "זכור את יום השבת לקדשו" ואחד כנגד "שמור את יום השבת". אמר רבי שמעון לבנו: "ראה כמה חביבין מצוות על ישראל!"

על רבי שמעון נאמר:

"כל ימיו של רבי שמעון בן יוחי לא נראתה הקשת בענן" – הקשת היא סימן לחטאיהם של ישראל, וצדקותו של רבי שמעון הגינה על הדור כולו (תלמוד ירושלמי ברכות ט, ב).

"כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק" (ברכות ט, א).

ספר הזוהר

במשך שהותו במערה הגה רבי שמעון יחד עם בנו בחוכמה הנסתר האלוקית – הקבלה – ועל בסיס לימוד זה חובר ספר הזוהר הקדוש שנכתב בארמית.

במשך מאות שנים עבר ספר הזוהר הקדוש מדור לדור, עד אשר חכם בשם רבי משה ברבי שם טוב די ליאון, שחי לפני כ- 700 מאות שנה, פרסם כתב יד עתיק של הזוהר הקדוש שחיבר רשב"י.

במשך שנים הלימוד בספר הזוהר היה שמור לחכמים ומקובלים גדולים בלבד, עד שבא האר"י הקדוש, שחי לפני למעלה מארבע-מאות שנה, ואמר "מצווה לגלות זאת החכמה."

מאז נפוץ ספר "הזוהר" בין כל ישראל ומוחזק כספר קדוש. חכמים רבים החלו ללמוד בספר "הזוהר" ומצאו בו מעין של קדושה וטהרה לרומם את הנשמה ולהגיע על ידו למדרגות עילאיות בעבודת את הבורא יתברך.

רשב"י עצמו התבטא ואמר: "בחיבורי זה (כלומר בזכות ספר "הזוהר") יצאו ישראל מן הגלות".

פטירתו

רבי שמעון נפטר במירון בל"ג בעומר ושם נקבר. ביום פטירתו הוא גילה לתלמידיו סודות תורה עמוקים שלא גילה קודם לכן, ואת דבריו סיים בפסוק "כי שם ציוה ה' את הברכה חיים עד העולם" ויצאה נשמתו במילה 'חיים'.

רבי שמעון ביקש מתלמידיו שלא להצטער ביום פטירתו אלא לשמוח בו. מדי שנה מאות אלפים נוהרים למירון ביום שמחתו של רשב"י כדי להשתתף ביום שמחתו של רבי שמעון בר יוחאי; ברחבי הארץ ובעולם מציינים את היום כיום שמח, מדליקים מדורות ומשחקים בחץ וקשת.

השל"ה הקדוש מעיד במכתבו על גדולת קבר הרשב"י: "כי כמה ניסים יארעו שם". ואכן, במשך כל הדורות העידו רבים על ניסים, נפלאות אותות ומופתים שחזו במו עיניהם במקום המקודש.

כל גדולי העולם, כשהיו זקוקים לישועה - תמיד השתדלו שמישהו יתפלל עבורם על ציון הרשב"י. מה נורא המקום הזה, מערת התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי!

עשרה עקרונות בתורת בעל הסולם

היסודות שבונים את הדרך:

בעל הסולם מיקד לנו את התורה באופן ברור, מדויק עם שיטה מסודרת כך שאנו יכולים ללכת בה.

עיקר ראשון: הבורא טוב ומטיב

אחד – הבורא הוא הסיבה הראשונה לכל דבר, הוא הטוב המוחלט מבחינת התפיסה שלנו.
יחיד – כל פעולותיו שנראות לנו כפעולות רבות, הן כולם פעולות של השפעה.
מיוחד – כל מושא פעילותו הוא עניין של להשפיע.

עיקר שני: הבריאה היא רצון לקבל

הבורא ברא רצון לקבל. בעל הסולם בא והגדיר את תופעת הבריאה בצורה נפשית כדי שכל הבריאה תהיה מיוחסת לנברא עצמו ולא רק לספירות מנותקות מהאדם, בכך הוא קישר את תורת הקבלה למציאות נפשו של האדם. הגדיר באופן ברור את הבריאה כרצון לקבל. בגדר ג' במבוא לספר הזוהר הגדיר בעל הסולם שכל תורת הקבלה וכל ספר הזוהר נכתב רק לפי נשמת האדם. וכל הגדר בו אנו צריכים להבין את הזוהר הקדוש ספר היסוד של חכמת הקבלה להבין את תורת הקבלה רק דרך נפשו של האדם.

עיקר שלישי: הקשר בין הנברא לבורא הוא קשר של השוואת צורה

החיבור בין הבריאה לבורא היא ע"י השוואת צורה, ולא בשום צורה אחרת, הדבקות באופן רגיל נתפסת אצל האדם שאני רוצה והוא ייתן לי וכך ארגיש שלם. זה מעביר אותנו לצורה של דרך שמבדילה בין הטומאה לקדושה.

העיקרים בדרך

עיקר רביעי: האדם הוא פנימיות ולא חיצוניות

האדם הוא נשמה ולא גוף. כל הנתפס לחושינו בצורה של חיצוניות היא צורה נפסדת ולא נכונה. רק הפנימיות יכולה לקבל את ההטבה מהבורא.

עיקר חמישי: צריך לתקן את הפנימיות שבי ולא את החיצוניות.

פנימיות היא הנשמה וחיצוניות הוא הגוף מלשון נגף.

העיקרים של סביבת הפעולה

עיקר שישי: קיום תורה ומצוות

בלי לימוד תורה וקיום מצוות אי אפשר לתקן.

עיקר שביעי: כל החיצוניות באה בשביל הפנימיות

כל התורה ומצוות הם הדרך להגיע לתקן את הפנימיות של האדם, בלי תורה ומצוות א"א לתקן את פנימיות האדם. התורה ומצוות החיצוניים באו לתקן את פנימיות האדם.

עיקר שמיני: תיקון הגאווה

על ידי התבטלות לרב שחי בארץ. ויתור על הגאווה מאפשר לאדם להיות ברשות היחיד, שהיא רשותו של הבורא יתברך. הרשות העצמית שלו מבדילה אותו מהבורא.

עיקר תשיעי: תיקון האנוכיות

על ידי פעולה בקבוצת חברים כדי להגיע לאהבת חברים. האהבה היא קבלת אור חכמה שהוא אור של מטרת הבריאה. אהבת חברים היא הגשר לאהבת ה'.

עיקר עשירי: משיח - השלמות בבחינת ישראל אורייתא וקב''ה חד הוא

השלמות הסופית היא החיבור המלא בבחינת האהבה השלמה בין הבורא ועם ישראל המתבטאת בתורה המהווה את הקשר השלם בין הבורא לנברא. היא גם בחינת משיח, המהווה את התיקון הסופי של התפשטות האור בבחינת הגוף, שהוא ישראל המהווה את גוף הבורא, דהיינו ההוצאה מהכוח את הפועל של רצון הבורא.

סיכום

בעל הסולם נתן לנו דרך בתורת ישראל, שנותנת את האפשרות להגיע לשלמות. החיבור המושלם בין תורת הקבלה, שהיא פנימיות התורה, לבין פנימיות האדם, היא היחידה האפשרית לגלות את האני המשותף, שהיא השכינה הקדושה המחברת בין כל נשמות ישראל. לנו נותר ללכת בדרך זו והזמן לעשות זאת הוא עכשיו.

מוגש באהבה רבה מקהילת הסולם

זוהר דף היומי השקפה - אותיות נ"ב - ע"ה

הזוהר כבר לא כל כך מפחיד

לימוד הזוהר הקדוש, בסגנון הדף היומי, בצורת השקפה ברורה ופשוטה לכל נפש.

נסה להבין באמת מהי היהדות ואיך להגיע לשלמות

בוא וראה כיצד התורה מדבר עליך, בנפש האדם

כפי שאך ורק הזוהר הקדוש מפרש אותה.

יום חמישי, 19 במרץ 2015

הכנה נפשית לפסח

שלום חברים יקרים

כידוע, כל דבר חשוב בחיים מצריך הכנה, ולימוד מקדים. ריכזנו כאן עבורכם שעורים ותכנים הקשורים לפסח.

כמיטב המסורת של אתר "הסולם" אנו מגישים לכם חומרים שעוסקים בפנימיות הדברים, ברובד העמוק יותר, ולא רק דברים חיצוניים. מקווים שתפיקו את המיטב.

פסח מייצג את היציאה מעבדות לחרות, את תיקון הגאווה, ועל כן דורש הכנה פנימית עמוקה בהתאם, אנו מקווים שהשיעורים יהיו לכם לעזר רב.

בברכת חג שמח, בית מדרש הסולם.

הרצאות נבחרות לפסח:

הגדה של פסח תשסז

יהודי מעבר לטבע
בברכת מגן אברהם, אנו מקבלים על עצמנו שיש משהו מעבר לטבע, מעבר לזמן והמקום, צד של השפעה גמורה, שזה אלוקי אברהם, אבל מוסיפים גם: אלוקי יצחק (שמאל) ואלוקי יעקב (קו האמצע) לומר, שהכל טמון בתפיסה הזאת שאותו אלוקים הוא גם אלוקי הטבע (מיוצג בתשרי) שברא את הרצון לקבל השולט על האדם, וגם השילוב בין הטבע לבין אותה הבחינה הגבוהה המשווה צורתו של האדם לבורא (ההשפעה, מיוצג בניסן). הוא זה שמגן עלינו בתפיסה שלנו את הצד הזה שנקרא אברהם ולכן הברכה היא "מגן אברהם".
פסח וניסן הם צד אברהם, זה אומר שהאדם יכול להרגיש שהוא יכול לוותר על כל האגו שלו, על כל עצמיותו, ויש מי שיגן עליו. הבורא ית', שברא אותו ונתן את היציאה ממצרים בצורה ניסית כל כך, וזאת כדי ללמדנו שלהיות יהודי זה להיות מעבר לטבע, שצריך לשלוט על הטבע ולעבוד את הבורא בדרך הזאת. כמסופר במליצה אודות אותו החסיד שהתרברב בפני הרבי מקוצק על הניסים והנפלאות והישועות הרבות שרבו מסוגל לפעול, ושאלו הקוצקר בחריפותו השנונה: "וכי רבך יכול לעשות נס ולהפוך יהודי לחסיד?"
לכן אומר לנו "אשר הוצאתיך מארץ מצרים" ולא "אשר בראתי אותך" וזו ההגדרה של העם היהודי, תפיסת הבורא של העם היהודי היא שאני יכול להתקשר בקשר אמוני לה' ית', וזה נכון שיש את תשרי ויש את העולם שזה צד יצחק אך זה רק אמצעי ומה שמייצג את הצד הזה באדם הוא הרצון שלי אך הרצון שלי נפסל מלהיות כלי קבלה ודווקא האור חוזר (ממושגי היסוד בחכמת הקבלה, ובקיצור נאמר, שהאדם מחזיר את ההארה ולא רוצה לקבל את הטבת הבורא ללא אהבה) הוא הכלי קבלה הנכון ולא ניתן לבנות אור חוזר ללא השפעה.

זמן הלידה
לכן, האדם צריך לראות שהוא מחנך את עצמו, ופסח הוא הזמן לראות כיצד מחנכים את עצמנו, והכל טמון בפסח. הלידה של עם ישראל היא דווקא בפסח, ולכן נגאלו בפסח ובעז"ה גם ניגאל. בפסח האדם צריך לחפש את הגאולה הפרטית שלו, והלידה של מדרגת האדם שבכל אחד (שהאדם כלול מדומם, צומח, חי, מדבר – אדם) היא דווקא בניסן. התמצית של כל חודש ניסן הוא ליל הסדר בו נמשכים מוחין דחיה, מוחין דהולדה, שזה צד ההשפעה, האפשרות להוליד את צד האדם שבנו. ללא צד ההשפעה לא ניתן להיוולד.
האדם צריך לראות שהבחינה הפרטית שבו יכולה להיגאל רק בניסן, והוא טמון בנו כפוטנציאל שבו נמצא העושר של האדם, ולכן הוא נקרא גם עשתרות על שם העושר. אם אתה אדם זה עושר של האדם וגם הגויים מאמינים שזה זמן שמעשיר את האדם, אך זה רק במסגרת הגשמיות, והאדם צריך לחפש את העושר של האדם שבו, את העושר הרוחני.

בחודש ניסן צריך לחפש את ביטול האגו והרצון לקבל לעצמו, וכך נוכל להיגאל באופן פרטי ולעזור לכל האומה להיגאל. אז ממילא כל הגויים יבינו שאין דרך אחרת אלא להיות פרטים המבטאים את עם ישראל, ואז בעז"ה יבנה בית המקדש במהרה בימינו ונהיה אור לגויים ובריח התיכון לכלל המציאות, ככלל שכל שאר אומות העולם הם פרטים שבאים להביע את הכלל הזה.

חודש טוב ושמח לכל בית ישראל!!!

ראשון הוא לכם

נערך עפ"י שיעור הרב אדם סיני שליט"א

חודש ניסן
ניסן הוא מהמילה נס. נס נקרא השפעה. ללכת מעבר לטבע הרגיל שלנו, זה לפעול בצורה של השפעה. כדי לפעול באנוכיות, לפעול מתוך הרצון לקבל לעצמנו, לא צריך נס. טבע הבריאה וכל הנבראים, הוא רצון לקבל. אפילו מבחינה פיזיקאלית רואים שיש את כוח המשיכה, כל חומר בעל מסה גדולה, בעל רצון לקבל גדול, בעל אנוכיות גדולה, מושך יותר חזק, והוא מקבל לתוכו את הדבר היותר קטן. כדור הארץ גדול יותר מהירח, ועל כן גורם לירח לסוב סביבו, כמו שכוכבי הלכת, סובבים סביב השמש. הכל נבלע באנוכיות, וזהו הטבע של הכל. ללכת מעל לטבע זה אומר להשפיע (לעשות מעשי הטבה ולהשפיע טוב לאחר). להשפיע בלי לרצות לקבל. ניסן – הוא הזמן הניסי, זמן המסוגל להביא אותנו לכך. העבודה למעלה מהטבע הרגיל, הכוזב, זה נקרא נס.

לכן, העבודה העיקרית שלנו בניסן, היא להגיע למציאות שאנחנו נעשה נס. מהו הנס? הנס הוא להיות משפיע. איך בן אדם יכול להיות משפיע? כמובן, כמו כל דבר ביהדות ובחיים, צריכים לעשות עבודת הכנה.

החודש הזה לכם ראש חודשיםעל חודש ניסן נאמר: "החודש הזה לכם ראש חודשים ראשון הוא לכם לחודשי השנה" (שמות י"ב, ב') "לכם" ולא לאומות העולם.
כשהבורא אומר לנו שהוא לקח אותנו לעם, מזכיר הוא את יציאת מצרים. לכאורה היה יותר מובן לומר אשר בראתי את העולם והוצאתי אתכם מארץ מצרים, וכן אנו רואים במקומות רבים בתפילה מוזכרת דווקא יציאת מצרים, ולא מעשה הבריאה של ששת ימי בראשית.
לכן, יש לעשות הבדלה ברורה בין ראש השנה של תשרי לראש החודשים ניסן.
עוד יש לראות שפסח משויך לאברהם (קו ימין בעבודה), וראש השנה וסוכות קשורים ליצחק (קו שמאל, גבורה).
הדבר המשובח לעם ישראל הוא צד האדם שיצא ממצרים, שזו היכולת להתקשר לבורא שהוא משפיע. ההשפעה כאמור, הנתינה ללא רצון לקבל דבר בתמורה, היא למעלה מטבע הגוף, ומעל הטבע השקרי. ניסן נקרא ראש כי הוא ראש לצד האדם שבטבע, ואילו חודש תשרי הוא ראש לטבע הרגיל של הבריאה, שזהו הרצון הטבוע בה. משמע, שכל מה שקורה בטבע שזה תשרי, הוא רק פרט בתוך הכלל.

ההעדר קודם להוויה
אם כך מדוע הבורא ברא את הבריאה לפני האדם וכן, מדוע הגויים נוצרו לפני עם ישראל?
למדנו שהשמאל קודם לימין או כפי הכלל הגדול – "ההעדר קודם להוויה". אך מי באמת גדול יותר? עשיו קודם ליעקב אך יעקב גדול ממנו. הבריאה באה לפני האדם אך הוא גדול ממנה, וכן הגוי בא לפני היהודי אך היהודי יותר גדול מכל הגויים. באמת היהודי בא לפני הגוי רק שהוא לא התגלה. כמו שאומר הזוהר שיעקב גדול מעשיו, אף על פי שעשיו התגלה קודם. גם הסוס הולך לפני העגלה בה יושב האדון, אך מי פתי לומר כי הסוס חשוב מבעליו? טבע החיצוניות שהיא מתגלה לפני הפנימיות, למרות שהפנימיות היא הצד החשוב.
פסח הוא ראשון לרגלים, צד הימין כנגד אברהם שהוא ההתחלה של הכל, אך אברהם מאוד נרעש שאמרו לו גם "אלוקי יצחק" (בברכת מגן אברהם בתפילת ש"ע), וכי למה צריך את השמאל? אברהם שהוא כולו השפעה, אינו מבין לשם מה צריך את צד השמאל בעולם, את יצחק.

אגדה של פסח בפנימיות- הרב אדם סיני

כך מכריזים אנו בתחילת ההגדה על הלחם שאכלנו במצרים ומצביעים בכך על ההתמעטות בה היינו מצויים במציאות של מצרים. שאם היינו מגלים את מלוא הוויתנו החיצוניים היו יונקים מאתנו. ועל האדם ללמוד שעליו להקטין עצמו כשהוא בסביבה עוינת. ורק כאשר יכול הוא לגדול ולהתגבר על כולם, עליו להגדיל עצמו בבת אחת.

די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים – אבות הוא לשון שורשינו. שרוצה לאמר, זו המציאות בשורשינו ואנו כענפים מחויבים להתנהג באותו אופן, כאשר אנו במצב של גלות ושעבוד ליצרנו הרע.

כאמור, כדי לצאת מהשעבוד נצרך פה ס"ח(=חיים), שאנו זוכים לקבל על ידי ההגדה. אך האמירה אינה מספקת. יש לכך תנאים המובאים מיד בהמשך.

כל דכפין ייתי וייכול - כל אחד אפילו ערל יכול לבוא ולהשתתף בסעודה בבחינת האכילה, אך…

כל דצריך ייתי ויפסח – עניין הפה ס"ח וההתקדשות נועדו למי שהיציאה מעבדות היא צורך בשבילו ולא מותרות. שהרי הס"ח בא על עניין מטרת הבריאה, שהיא חייבת להיות הכרח אצל האדם, ואם היא מותרות, אין הקב"ה נותן מותרות. ותפילה אמיתית צריכה להיות על מה שמרגישים כהכרח. זה האדם ייתי ויפסח, יקבל חיים גימטריא ס"ח ויצא בע"ה מגלות לגאולה.

הנה הכתוב מלמדנו שאלמלא הצורך לא יבוא המילוי. וכלל חשוב הוא שההעדר קודם להויה, למילוי. זה נוהג בכלל האומה וגם בכל אחד מהפרטים.

כפי שכותב בעל הסולם (וזאת ליהודה) שכל הבריאה ערוכה לעינינו בסדרים של העדר ומילוי. שכל בחינה מהדומם, צומח, חי מדבר מסודרים כך שכל התקדמות במדרגות הבריאה מגלה את המדרגה הקודמת לה בבחינת העדר. ויותר מכך, שגילוי ההעדר של המדרגה עצמה מחויבת כדי להוליד מדרגתה.

הדומם הינו העדר גמור והוא הבריאה בבחינת יש מאין מעצמותו יתברך.

גילוי העדר הדומם(מובנו של העדר בהקשר זה הנו ביטול) , מוקדם לגילוי הצמח, שתחילתו של הצמח בגרעין דומם שצריך להירקב באדמה. וכן החי הינו תולדה מהעדר של הצומח. והאדם תוצאה של העדר החי. שתחילתו היא חי בבחינת עייר פרא אדם יולד. אם יבטל תכונה זו שבו יולד האדם שבו.

צריך כמובן ללמוד את כל הבחינות האלו בגוף אחד. באדם ישנם כל הצורות של דצח"ם. בבחינת רצונות בתוך נפשו. תחילת הרצון בדומם בבחינת מנוחה מוחלטת, שאין האדם רוצה להזיז עצמו מאומה כדי להתקדם לקדושה וכן הלאה.

נשאלת השאלה מה הרצון המיוחד לאדם מעל כל הבהמיות שבו. ונמצא שאין זולת, אלא "ההתעוררות לדבקות אלוקית". אשר רק מין האדם מוכן אליה וזה הרצון עולה הוא על כל רצונותיו האחרים של האדם.

אם רצון זה ייהפך לצורך אצל האדם, אז יוכל האדם לצאת ממצרים, לגרום להעדר בחינת החי שבו, להיגאל ולצאת מהשעבוד של האנוכיות שבתוכו. הוא שכתוב כל דצריך ייתי ויפסח.

הדברים נכתבו בקצרה מרובה והעניינים מרובים הם ועמוקים. וכל לימודינו הוא בזאת יציאת מצרים שבתוכנו. ומזכירים אנו אותה בכל יום, שטבועה היא בתוכנו. כפי שיצאו אבותינו ממצרים, כך נטועה יכולת יציאה זו בתוכנו. עלינו להאמין שיכולים אנו להגיע לגאולה המיוחלת וכל ליל הסדר נועד לעורר נקודה זו שבתוכנו.

ההעדר אמנם גדול. החסרונות מרובים והקליפות קשות. אך התקווה והאמונה, שצריכים אנו לעורר בתוכנו בליל הסדר היא הפתח לגאולה העתידית, שתבוא במהרה בימינו אמן.

בברכת חג שמח, הרב אדם סיני

ראשית, צריכים אנו לאמר, כי לא סיפור הסטורי באה לספר לנו ההגדה. אם כן היה עליה לתאר לנו את המעשה באופן מושך ויפה יותר. אולי יותר משעשע עם ציורים והפעלות לילדים ולמבוגרים שלא ירדמו. כפי שאומר רשב"י (זהר פרשת בהעלותך אות נ"ח) (תרגום מארמית) "רבי שמעון אמר אוי לאותו אדם שאומר, כי התורה באה לספר ספורים בפשטות , ודברי הדיוט. כי אם כן גם בזמן הזה אנו יכולים לעשות תורה מדברי הדיוט ועוד יותר יפים מהם…."

אכן, תפיסה משובשת זו, שהושרשה לדאבוננו בחלק מהציבור, שההגדה סיפור הסטורי הוא, מביאה את חלק מאחינו לכתוב הגדות חדשות למיניהן, בכל מיני צורות. כתינוקות שנשבו הללו, שלא מגעת ידיעתם מעבר להבנה הנזכרת. לא הוגשה להם תורתנו בסודותיה הפנימיים, ולוואי ונחזור אנחנו והם כאומה מלוכדת לראות ולעשות את התורה בפנימיותה.

ההגדה באה לתאר לנו סדר יציאת האדם מעבדות לחרות, יציאה ממוות לחיים, מאנוכיות לרצון להשפיע נחת רוח לבורא.

ניתן כאן מספר דוגמאות מההגדה.

קדש ורחץ - הנה בפעולה הראשונה שבסדר נותן לנו הכתוב צורת עבודה. במצב שאדם נמצא במציאות של טומאה גדולה כמו מצרים, והוא רוצה לצאת ממצבו, צריך הוא לקדש.

קדוש הינו מצב בו האדם פרוש ומובדל מעצמיותו. מופרד מהאנוכיות שלו וכל מחשבתו הינה רק להשפיע נחת רוח לבוראו.

מצד אחד נראה מצב קשה מאד המעבר הזה. מטומאה גדולה כל כך כמו מצרים, שזה שיא האנוכיות, למציאות של גדלות כזו. אך היות שהסדר מתחיל בקדש, צריכים אנו לדעת, שאם אדם רוצה לצאת מטומאה, לצאת משליטה של קליפה גדולה מאד, עליו לעשות זאת בבת אחת. אם יעשה זאת בדרך המדרגה עלולים להתאחז בו החיצונים.

דוגמה לכך ניתן לראות באדם, שהוא עייף מאד וצריך לקום באמצע הלילה כדי ללמוד. אדם זה נתון בתוך קליפת העייפות, בתוך הרצון הגופני להמשיך לישון. אם האדם ירצה לקום בדרך המדרגה, דהיינו בשלב ראשוני להתעורר, לאחר מכן לפקוח עיניו ולהישאר מעט במיטה כדי להתאושש מהשֵנה. לאחר מכן לשבת מעט ואחר כך לקום. רוב הסיכוי שאם הוא מאד עייף, לא יצליח בכך. הפתרון הטוב יותר לקום בבת אחת ולהתרחק מהמיטה. כך ודאי יקום.

רואים אנו על פי הדוגמא, שכאשר אדם עייף מאד, כאשר נמצא במציאות של קליפה קשה, עליו לשוברה בבת אחת על ידי קבלת גדלות בצורה של הִבדלות מוחלטת ועשיית קדושה. אמנם במצב זה העשה טוב קודם לסור מרע, אך רק כך ניתן לצאת ממצב כל כך ירוד.

רחץ – לאחר מכן האדם מיד רוחץ את עצמו מכל הטומאה ששררה בו קודם לכן. כך מגיע לגדלות ויוצא ממצרים.

כרפס - נוטריקון ס"ך פ"ר, סך 280 כמניין מנצפ"ך שהם האותיות הסופיות המצביעות על גבורות – מלכויות. באכילת הכרפס מעוררים אנו את החסרונות כדי שנוכל להמשיך אורות ותיקונים על חסרונות אלו.

אם האדם מרגיש שלם והכל טוב אצלו, לא נצרך הוא לעשות כלום. במצב זה טוב לאדם לעורר חסרונות. אם האדם לא יעוררם בעצמו מתוך בחירה, עלולים הללו להתעורר ללא מוכנותו לכך. בדרך ייסורים.

יחץ - בהיות האדם מעורר חסרונות, ניתנת לו בזאת האפשרות לעבוד ולהתקדם, אך יחד עם זאת פותח עצמו לאפשרות שיתאחזו בו החיצוניים. על כן, בעקבות אכילת הכרפס, צריך מיד לעשות מחיצה, שתבדיל מחיצה זו בין הקדושה לטומאה, ולא תיתן לחיצוניים להתאחז והוא הנאמר יחץ.

מגיד - הפה, שהוא המלכות של הראש, הוא נושא הגבורות. צריך פה זה לדבר דברי תורה. דהיינו, לדבר על מטרת הבריאה, שהיא יציאה ממצרים – מהאנוכיות המשולה למוות. והליכה לגאולה, שהיא הרצון לעבוד את הבורא, הנקראת חיים. וזאת בסוד פה סח שס"ח בגימטריא חיים.

הא לחמא עניא – זהו לחם עוני. לחם הוא בגימטריא ג` הוויות המרמז על מוחין, על גדלות. עוני מסמל שגדלות זו נלקחה. כך המצה היא בבחינת העדר בסוד הלבנה שנפגמה וירדה לבחינת נקודה, שאין בה הארה לא מבינה מאמא, ולא מבעלה.

שיעורים למתקדמים:

שער הכוונות - פסח - דרוש א
39:42 - Views: 109

שער הכוונות - פסח - דרוש א 2
29:22 - Views: 41

שער הכוונות - פסח - דרוש א 3
31:14 - Views: 39

שער הכוונות - פסח - דרוש ב
24:00 - Views: 42

שער הכוונות - פסח - דרוש ב 2
30:44 - Views: 33

שער הכוונות - פסח - דרוש ג
25:06 - Views: 27

שער הכוונות - פסח - דרוש ג 2
30:59 - Views: 10

שער הכוונות - פסח - דרוש ד
48:09 - Views: 27

שער הכוונות - פסח - דרוש ד 2
21:43 - Views: 26

שער הכוונות - פסח - דרוש ה
13:22 - Views: 36

שער הכוונות, דרושי פסח, דרוש ו
44:01 - Views: 2

שער הכוונות, דרושי פסח, דרוש ו המשך
35:39 - Views: 0

שער הכוונות — דרושי פסח — דרוש ז
46:25 - Views: 103

פסח – תעס חלק טו – אותיות טו יח
31:43 - Views: 1

פסח – תעס חלק טו – אותיות כח לח
39:58 - Views: 2

פסח – תעס חלק טו – אותיות נא נה
13:05 - Views: 1

שיעורים בעבודת נפש וחסידות:

1 2 >>

פסח - סוד יציאת מצרים מלמד אותנו לצאת מהכעס - עם הרב עדיאל רוזנפלד
27:02 - Views: 146

פסח - מטרת העבודה - מאמרי שמעתי אות קצ"ו
17:36 - Views: 76

פסח - ויבן ערי מסכנות (חלק 1) מאמרי שמעתי אות קצ"ז
27:12 - Views: 77

פסח - שמעתי - יראת ה' היא אוצרו
24:30 - Views: 46

פסח שמעתי קצח
19:48 - Views: 55

פסח סיכום סמינר משיח
29:42 - Views: 32

קבלה - הכנה לפסח ב 10 דקות
10:09 - Views: 455

פסח - שיעור בזוהר הקדוש בפרשת בא
77:41 - Views: 198

פסח - מטרת העבודה - מאמרי שמעתי אות קצ"ו
17:36 - Views: 76

פסח - ויהי בימים הרבים ההם - מאמרי שמעתי אות קצ"ח
13:56 - Views: 36

ענייני פסח – תשעב
16:17 - Views: 0

ענייני פסח 2 תשעב
11:12 - Views: 0

ענייני פסח 4 תשעב
26:08 - Views: 0

ענייני פסח 5 תשעב
12:32 - Views: 0

ענייני פסח 6 תשעב
23:39 - Views: 1

ענייני פסח 7 תשעב
22:43 - Views: 0

ענייני פסח 8 תשע
14:09 - Views: 0

ענייני פסח 9 תשעב
23:44 - Views: 2

פסח – מכתבים הרבש – סה
67:58 - Views: 2

פסח – שמעתי – ברח דודי עד שתחפץ אהבת כלולתנו
17:24 - Views: 0

1 2 >>

לא יורד למצרים- כלומר שחושב שזו האמת, שכך צריך לחיות, ברמה סבירה, פחות או יותר, להיות נחמד לאנשים במכולת, להתפלל ולקיים מצוות מבחינה חיצונית, לומד קצת דף היומי, לא זורק זבל ברחוב, משלם מיסים בזמן, אוסף כסף לפנסיה, וזהו, אין הרבה מה לעשות. זה אדם שאפילו לא התחיל לתקן, לא יורד למצרים.
כשמתחיל לכאוב לו ורואה את הפגמים שלו אז יורד למצרים, זה אומר שהאיר לו איזשהו אור. כלומר שיש אנשים שעדיין לא ירדו למצרים, חיים באיזה סטנדרט חיצוני ולא רוצים לתקן. ואז האדם נמצא במצב דומם. ללא תזוזה. ללא תנועה רוחנית. בכור ההיתוך, או שאתה מסכים לשמור על נקודת האמת, או שאתה מוותר, נהיה מצרי.

אין אפשרות לזכך את הזהב שנמצא עם כל הסיגים בלי להכניס את כל החומר לאש. והשאלה היא האם החיכוך החזק בתוכך החזיר אותך לדרך אמת. אם כן- הוצאת זהב טהור. אם לא- לא תקבל את התורה בשבועות, לא נכנסת בכלל למצרים. ע"כ הירידה למצרים היתה אחד הדברים הגדולים ביותר שקרו לעם ישראל. ויש להבין שעניין הירידה למצרים והכניסה לכור ההיתוך, לתוך האש הוא לא דבר חד פעמי, על האדם לבצע את הכניסות האלה בכל פעם שמרגיש שהוא קופא על שמריו. שהרי סיפורי התורה אינם רק בגדר סיפור ח"ו כפי שמביא רבי חיים ויטאל בשם האר"י הקדוש, וכפי שזועק ספר הזוהר – "אוי להם שאומרים שהתורה היא רק סיפורים". ונשתדל מעתה לראות כיצד יכולים אנו להכנס לאש המצרפת, בכל יום ויום.

מהי יציאת מצריים בפנימיות?

מתוך שיעור הרב הרב אדם סיני על פסח

מצרים הוא כור ההיתוך של הזהב שעדיין מצוי עם הסיגים והלכלוך. והדברים מצויים גם בנפש האדם.
הקב"ה טבע בנו הרי רצונות טובים, וברור לכולנו שאנו רוצים לאהוב את כלל עם ישראל, כולנו רוצים אוירה רוחנית ולא להיות רדופים אחרי דברים מזדמנים, להיות מחנכים טובים לילדנו על פי תורת ישראל, אנו רוצים לעזור לאנשים, וכולנו רוצים את כל הדברים הטובים, אך הבעיה היא שאיננו רוצים להורידם לכור ההיתוך. איננו מוכנים להביא עצמנו להתמודדות אמיתית של כור היתוך, של חיכוך עצום וגדול.

האם אני מוכן לוותר ולהכניס את עצמי לאש?
רק מי שאמיתי יצא מהאש. כשנמרוד מכניס את אברהם אבינו לכבשן האש הוא יוצא שלם, כי אמונתו היא בבורא. יוצא שלם, הכוונה שיוצא משם חזק יותר. כאשר אדם נכנס לבעיה, לחיכוך פנימי עצום, החיכוך שהיא האש הפנימית מוציאה אותו חזק יותר כמו הברזל המותך. כשמישהו יורד לחטא גדול מאד ח"ו או למבוך נפשי גדול, אך הוא אדם אמיתי, (כמו שהיו בנ"י כאשר ירדו למצרים ששמרו על שלו"מ), הוא יוצא חזק יותר ממי שנשאר באופן קבוע בסטנדרט שלו וכלל לא יורד למצרים.

ציטוט נבחר:

*

".כאשר המחשבה באה מיצר הרע, באה בניגוד לתכליתו של האדם, עליו למגרה"

התורה, האדם ומה שביניהם. עמ' 213

משפט השבוע

המחשבה היא המקור לכל ההתפשטות של ההרגשה, המצויה בלב האדם. אם נמגר את ההרגשה במקורה, דהיינו במחשבה, אזי נוכל לתקן עצמנו, כראויים לתכליתנו.

מהי הדרך הטובה ביותר למגר מחשבה רעה?

תשובה: לשרפה באש. אש הוא קו שמאל. היות וכאשר אדם חוטא, יצר הרע מסיתו לכך והוא שורף עצמו בשלהבת יצר הרע, על כן, יש למגר או להחליף אש זו באש טהורה על מזבח רצונו של האדם.

השרפה היא וויתור על הרצון, היוצר חיכוך פנימי בין ב' רצונות, החיובי כנגד השלילי. החיכוך הנוצר, הוא האש, הצריכה למגר את אש התאווה, הבא מיצר הרע. על כן, אל יפחד אדם מהמלחמה ביצר הרע. מלחמה יוצרת אש, שהאדם בפנימיותו אינו רוצה בה, היות והוא מחפש את השלום והשלווה. ללא מלחמה לא יגיע השלום ו"הקם להורגך השכם להורגו".

החיכוך הפנימי הזה הוא כוח יצחק אבינו. מדת הגבורה – קו שמאל.

הכנות טובות ומועילות לכולם!

שריפת חמץ בפנימיות:

חג הפסח, חג החרות מתקרב אלינו.

בשבוע הבא, לאחר נקיונות חיצוניים ופנימיים, נשרוף את החמץ הנותר. באחד משיעוריו על פסח, שואל הרב אדם סיני שליט"א: אז מה צריך לשרוף?

ועונה: "אל לנו להתבלבל, מה שאנו שורפים את הלחם בערב פסח, זהו רק סממן חיצוני לפעולה הנפשית הנצרכת מאיתנו, ולא משנה כמה חומר בערה נשפוך על הלחם מבחוץ, ואיזה מדורה גדולה נעשה בערב פסח, אם לא נבין ברוחנו את ביעור הנגע הפנימי. יש לנו תאווה גדולה ואנחנו רוצים לבטל אותה. למשל תאוה לעוצמה, רצון לשלוט, רצון לכבוד, רצון לישון הרבה. וצריך לוותר על זה. צריך לשרוף את זה.

אז לכאורה, אפשר לחזור ולשאול כאן, מה, לא נישן? לא נאכל? לא נשתמש בעוצמה? לא נקבל כבוד בפסח? והרי כבר אמרנו שחז"ל לא רצו לבטל את יצר הרע מן העולם? ואם זו הדרישה מאיתנו, מדוע לא ציוו עלינו לנהוג כך בימי הפסח (לא לישון, לא לאכול וכו')? מדוע לא נקבע כך להלכה? מדוע עם ישראל, ואפילו הרחוקים שבהם מקפידים על הסימנים החיצוניים של פסח? אלא, שיש סגולה מיוחדת בסימן. ולא בכל סימן, אלא דווקא בסימנים המיוחדים שקבעו לנו חז"ל.

לכאורה היינו צריכים לעשות רק את העבודה הרוחנית בפסח (לא לקבל כבוד, לא לפעול בתאווה וכו'). אבל, יש לנו מציאות גופנית.ההתרשמות העיקרית שלנו היא מהחיצוניות, מהחושים שלנו, שדרכם אנחנו תופשים את המציאות. ולכן אנחנו עושים לנו מסגרות של עבודה. מסגרת העבודה הגשמית שלנו כפי שמבטאת לנו ההלכה בנקודת ההרגש, היא חשובה מאוד, ואסור לנו לפגום בה בשום פנים ואופן. ואנו יכולים לראות על עצמנו, מה יותר קשה לנו, שיחשבו עלינו דברים רעים, או שיעשו לנו בפועל ממש דברים רעים? כשהתורה "מאיימת" בעונשים גשמיים, זה יותר מפחיד ומרתיע, מעונשים רוחניים – כגון ריחוק מה'. לכן, אנחנו חייבים מסגרת פרקטית גשמית, שתשמור לנו על העבודה הרוחנית. צריך לשמור על החיצוניות, לא כי היא חשובה. חיצוניות צריך לשמור כי היא המסגרת לעבודה הפנימית כפי שקבעו לנו חז"ל. אבל באם רוצים אנו לעשות עבודה אמיתית, עלינו לחשוב על הכוונה שאנחנו עושים בפסח, ואת הכוונה לומדים דרך פנימיות התורה. את המסגרת ההלכתית נותנים לנו חכמי ההלכה. את התוכן הפנימי שנגזר מהמסגרת הסגולית שיצרו לנו חז"ל, גוזרים מלימוד חומרים המגרים את פנימיות האדם – ספר הזוהר לדוגמא ועוד ספרים קדושים המכוונים יותר אל הנקודה הפנימית שבאדם."

על כן, נקיים את המסגרת החיצונית של המעשים שנצטווינו ונכוון בהם את הכוונה הפנימית הראויה.

לסיום:

אם כך, אנו רואים שהתיקון המיוחד שנעשה בבחינת ל"ג בעומר הוא תיקון של התגברות על הדינים. זהו תיקון כנגד שנאת חינם שהיא ענין פירוד. וכבר אמרנו שאהבה היא בחינת 13 (אהב"ה היא גם בגימטרייה אח"ד).
לאחר כל הפירוד הגדול שהיה בחכמת הקבלה שהייתה בדין ואי אפשר היה לגלותה, בא בעל הסולם וגילה אותה. הגילוי הזה הוא כמו ל"ג בעומר, שהוא לשון ג"ל. זוהי היכולת של האדם להביא את האמת לצורך אחדות ולא לפירוד (כי האמת גם יכולה להפריד אם לא מביאים אותה לשם אחדות), שהיא המאפשרת להגיע לתיקון.

התורה ניתנה בסיני, ולכן רשב"י גם נקרא על שם זה. אם נאחוז בתורת בעה"ס ותורת רשב"י והאר"י, שהם הגילוי האמיתי של פנמיות התורה, אז אפשר לצאת לגאולה. כי כל החיצוניות היא בחינת דין ופירוד. אולם כאשר באים לגלות את תורת רשב"י מהצד הפנימי שלה, זה גילוי תיקון האהבה בעולם.
ולכן, דרך רשב"י ותלמידיו וגילוי פנימיות התורה שהביאו לעולם, אפשר להביא את מדת האחדות שבעולם. ועל כן כל אחד צריך לפעול את מדת האחדות.
ברגע שניתן לנקודה הפנימית שהיא נשמת האדם שתלך ותתרחב, אז פנימיות התורה תגדל ותהיה השולטת בעולם, כאשר החיצוניות תהיה רק עבד. ואז צד ישראל ינהיג בעולם. אך צריך כל אחד לדאוג לכך באופן אישי.

אין אהבה אמיתית אלא אהבת חינם, שהיא מבלי לקבל תמורה. ולכן הגאולה היא הגילוי של נקודת הפנימיות והאחדות.

ספירת העומר והגבורות המתפשטות בה

מתוך שיעור הרב הרב אדם סיני שליט"א

למדנו שרבי עקיבא הוא משורש קין, והיה ממש משורש נשמתו מצד היהודי (ולא גר צדק כפי שלומדים). היות ושורשו של קין (שהוא שורש קו השמאל שבעולם) היה טמון בו, על כן הוא מראה על הדינים, פירוד, פירוט וכו". כמו כן ידוע שר' עקיבא היה דורש תילי תילין על קוצו של יוד, ופירט פרטים רבים.
קו ימין, שהוא האחדות/אחווה/ידידות/כבוד, הוא מנוגד לשמאל. ברגע שמתנגדים לאהבה והאחדות, שם יכולים הדינים להיאחז, במקום שיש דינים ואש. ולכן יש להיזהר דווקא בימים אלו שלא יאחזו הדינים.

המספר 12 מבטא את החלוקה והדין. היכן הוא מופיע ביהדות, ומה הקשר בינו לבין החלוקה? אנו יודעים שהשנה מתחלקת ל12 חודשים, חודש הוא חידוש ובחינת אמונה. ניסן הוא נס, שהוא מידת השפעה. לעומת זה ראש השנה הוא דין, כי השנה מבטאת את בחינת הרצון לקבל לעומת פסח, שהוא דווקא ביטול של הרצון לקבל, צד המפריד ויצה"ר, ולכן יש בו איחוד.
ענין נוסף, שבת המצווה חוגגים בגיל 12. בכל מקום שנראה 12 שאצל הגויים הוא מספר המזל, כי הגויים הם צד הגוף והמחלק, נראה ענין של פירוט וחלוקה.
כל חלוקות ה12 נובעות ממקום אחד – שהוא כפולה של 6. שש הוא זמן היגיעה. (ספירת התפארת מתחלקת ל6, והוא זמן היגיעה). ולכן בכל מקום שרואים 6 הוא צד המחלק, וכן כל כפולותיו בכל מקום שמופיעות.

וכן רואים בדוגמת רשב"י (רבי שמעון בר יוחאי) שיצא מהמערה לאחר 12 שנים .
עתה אפשר להבין שר' עקיבא שהיה מבחינת הגבורות שבדעת, היות וגבורות אלו התפשטו לגוף, היה מצב שלא היה שלום ביניהם. וכאשר דין זה הגיע לימי ספירת העומר, לא יכלו לעמוד בזה כי הוא זמן דין בפני עצמו. ספירת העומר היא מצב המעבר מקטנות לגדלות. כל פעם שמתחבר דין בדין בעולם, יש מוות (כמו שראינו בשמעון ולוי). וזה נקרא שמתו תלמידי רבי עקיבא.